“עתה הבנו ששפת אנוש דלה לבטא את העלבון הצורב. את אובדן צלם אנוש. המציאות נגלתה לעינינו כהוויתה בשבריר שנייה, כמעט במחזה נבואה: עד התחתית הגענו, לשפל המדרגה, למטה מזה אי אפשר לרדת. לא נותר לנו כל מאום: לקחו את הבגדים, את הנעלים, ואף את שערותינו לא הותירו לנו. אם נדבר לא יקשיבו לדברינו, ואם יקשיבו לא יבינו. עוד מעט גם את שמותינו יטלו. אם בכל זאת נרצה לשמור עליהם, יהיה עלינו לאזור את כל כוחותינו כדי שישרוד דבר-מה מאיתנו. דבר ממה שהיינו.”
(מתוך הזהו אדם)
פרימו לוי (1919-1987), שנולד בטורינו שבאיטליה, היה סופר וכימאי יהודי. שמו יצא לתהילה בזכות יצירתו על השואה ובייחוד בזכות ספרו הזהו אדם , שמתאר את השנתיים שבהן שהה במחנה העבודה אושוויץ מונוביץ. לוי מעיד בספר על הזוועות שביצעו הנאצים במהלך השואה.
Share this לְקַצֵץ with your friends, family, community and social networks with just one click.
למשתתפים המוזמנים תהיה גישה ואפשרות לערוך את כל התכנים בהגדה זו
לא יהיה ניתן לשחזר את ההגדה
בטוחים שברצונכם למחוק את ההגדה?