“במחנה אושוויץ, בשבתות, לאחר סעודת השבת שלנו – שתי פרוסות לחם דקות כנייר כ’לחם משנה’ – נהגנו לדחוף את העגלה העמוסה אבנים, תוך כדי ניגון זמירות שבת [...] הניגון האהוב עלינו ביותר היה ‘וטהר לבנו לעבדך באמת וְהַנְחִילֵנוּ יי אלהינו באהבה וברצון שבת קדשך’. שרנו אותו ברגש עמוק [...] היו זמנים באושוויץ בהם הפך מוחי למעין דף חלק, מבלי שאהיה מסוגלת לחשוב על דבר. אולם אותה מנגינה, אותן מלים, הפכו לתפילה שליוותה אותי בכל פסיעה שפסעתי [...] אוי, רבונו-של-עולם, התפללנו, עזור לנו לשמור על לב טהור.”
(מתוך הרוח שגברה על הדרקון* מאת פרל בניש)
פרל בניש נולדה בקרקוב, והיתה מהחניכות הראשונות של רשת “בית יעקב”. בניש הייתה אחת מקבוצה של עשר נשים, שכונו ה”צענערשאפט” (“העשירייה”), שהתגבשה במחנה העבודה פלשוב, תשע מהן חניכות “בית יעקב”. הן פעלו כקבוצה ייחודית המצטיינת בעזרה הדדית במשך למעלה משנתיים, במחנות פלשוב, אושוויץ וברגן-בלזן, וכן בצעדת המוות. כל עשר הנשים שרדו.
