“יומני ‬היקר, ‬אנחנו ‬נמצאים ‬פה ‬חמישה ‬ימים, ‬אבל ‬נדמה ‬לי ‬שחלפו ‬חמש ‬שנים. ‬אני ‬לא ‬יודעת ‬במה ‬להתחיל, ‬כי ‬כל ‬כך ‬הרבה ‬דברים ‬נוראים ‬קרו ‬מאז ‬הפעם ‬האחרונה ‬שכתבתי ‬בך. ‬קודם ‬כל, ‬גמרו ‬לבנות ‬את ‬החומה ‬ואיש ‬אינו ‬יוצא ‬או ‬בא. ‬מהיום, ‬יומני ‬היקר, ‬איננו ‬חיים ‬בגטו ‬אלא ‬במחנה-‬גטו, ‬ועל ‬כל ‬בית ‬תלויה ‬מודעה ‬שבה ‬כתוב ‬בדיוק ‬מה ‬אסור ‬לנו ‬לעשות. ‬למעשה, ‬הכל ‬אסור, ‬אבל ‬הבעיה ‬היא ‬שהעונש ‬על ‬כל ‬עבֵרה ‬הוא ‬מוות. ‬לא ‬כתוב ‬אם ‬העונש ‬הזה ‬נועד ‬לילדים, ‬אבל ‬אני ‬מניחה ‬שהוא ‬חל ‬גם ‬עלינו.‬” ‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬

(‬מתוך ‬יומנה ‬של ‬אווה ‬הימאן)‬‬‬‬‬‬‬

אווה ‬הימאן (‬1931-1944) ‬תיארה ‬ביומנה ‬את ‬חייה ‬בחודשים ‬שלפני ‬רצח ‬יהודי ‬העיר ‬נאגיוואראד ‬שבהונגריה. ‬עם ‬חיסול ‬הגטו ‬שבו ‬נכלאו ‬יהודי ‬העיר ‬שולחה ‬אווה ‬לאושוויץ ‬ונרצחה ‬שם. ‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬


פרקי הגדת התכנסות קינה : אלה אזכרה