“כולנו כנראה נגועים באדישות. רבים מאתנו אשמים באנוכיות. קהות חושים, לעומת זאת, אינה נפוצה כל כך; ככל שנגביה בטיפוסנו, כך ינשרו יותר ויותר מאתנו. כל אחד מאתנו מסוגל לבצע עוול ורבים מסוגלים להיות נבזיים למדיי. אך אין בכך כדי ללמד דבר וחצי דבר על יכולתנו לבצע רצח, לא כל שכן רצח המוני, ולא כל שכן שואה. זדים אינם נבראים יש מאין, הם מחליטים על כך.
בדרך מן השנאה ליהודים אל הגירוש הכולל של היהודים אל מותם היו הרבה נקודות שבהן היה צריך להחליט אם להמשיך. ההחלטה להפוך לרוצחים לא הייתה חד פעמית אלא דרך ארוכה ומייגעת, רצופת תמרורי אזהרה ודגלים שחורים. כמו שאין אדם מגיע לראש הר האוורסט בהיסח הדעת, כך לא הגיעו אייכמן ושכמותו לרצח היהודים בטעות, לא בהיסח הדעת, לא בציות עיוור לפקודות, ולא בעבודה של ברגים קטנים במכונה גדולה. הם עבדו קשה, השקיעו מחשבה, יוזמה, מרץ, והרבה מאמצים, שנמשכו שנים. הם היו האלפיניסטים של הרוע.”
(מתוך הביורוקרטים של היטלר מאת יעקב לזוביק)
יעקב לזוביק (נולד ב-1957) הוא חוקר שואה. בעבר היה מנהל ארכיון יד ושם. לזוביק, שנולד בגרמניה, טען בספרו, שפורסם ב-2001, כי רצח יהודי אירופה לא בוצע בהיסח הדעת ואף לא מתוך ציות עיוור למפקדים או סגידה למנהיג כריזמטי. אייכמן ועמיתיו, טען לזוביק, הוציאו לפועל את “הפתרון הסופי” משום ששנאו יהודים, והם הבינו את מלוא המשמעות של מעשיהם.
